הבלדה של אורי ועידן דמארי - " טובים השניים מן האחד ".
מורה למוסיקה שב וחכם,
לימד כיתה ובה כל תלמיד היה מוכשר.
אך אבוי,לא היה תקציב בבית ספרו,
ולכן לא יכל היה ללמד את כיתתו .
למורה היה חבר טוב
ונאמן,
אך הוא היה בטלן.
הבטלן היה מתאגרף בעברו,
וכרגע אין לו אפילו כסף להתקין סעודתו.
הם שניהם מצאו זירת אגרוף,
שהמנצח בה מקבל בדיוק את הסכום הדרוש.
שניהם היו צריכים מאוד את הכסף,
ולכן הלכו עד סוף הדרך.
המורה מצא מאמן,
וביחד התחילו איתו להתאמן.
המתאגרף הבטלן למד
שוב התקפה והגנה,
ויום למחרת הלך לקרב בזירה.
המתאגרף נלחם וניצח וחי את החלום,
ולפעמים
אף גם הפסיד, נפצע וירד לו דם אדום.
ולבסוף עדיין לא השיג את הסחורה,
כדי להחזיר את המורה לעבודה.
בקרב שהיו צריכים להשיג את כל הסחורה
המתאגרף המשיך להילחם בהנאה.
הוא נהנה ונהנה ושוב נזכר באושר ובתהילה,
אך אבוי, פתאום המתאבק נהרג בזירה.
המורה התאבל ובכה
עד שלבסוף החליט החלטה.
הוא גייס עם תלמידיו כסף מהופעותם,
ותרם את כל הכסף למשפחתו של חברו.
אהבתי את הבלדה היא מתייחסת למאפיינים אתם צריכים להשתמש במילים גבוהות לעתים קרובות לא הבנתי במאפיינים את ה פואנטה: " הוא נהנה ונהנה ושוב נזכר באושר ובתהילה אך אבוי, פתאום המתאבק נהרג בזירה. " המתאבק שהוא הדמות הראשית נהרג וזה אמור להפתיע את הקורא. לסיכום הבלדה מאוד יפה
השבמחקבלדה יפה ומקורית יש פואנטה וסוף טרגי ניגודים ועוד ממאפייני הבלדה אך אין חרוזים ומילים גבוהות אבל כיף לקרוא אותה והיא מותחת ומעניינת!!!
השבמחקהבלדה מנוסחת יפה אבל לא הבנתי חלק מהדברים:למה הדגשתם חלקים מהבלדה (חבר טוב ונאמן... הוא היה בטלן), למה כתבתם דם אדום (כאילו שיש דם בצבע אחר) אפשר בצבעים להבין לבד שהדם אדום וגם ציינתם בעצמכם שאין סוף טרגי בבלדה (משהו שחיב להיות) והסוף היה טרגי אם גם המורה מת איכשהו. לסכום הבלדה מעניינת ויפה
השבמחק